הבקשה נשוא הנדון הוגשה הבוקר והעצור, ב"כ המדינה וכן מותב זה המתינו בבית המשפט עד להתייצבותו של הסנגור אשר התייצב בשעה זו.
במצב דברים זה בו, קיימת למעשה החלטת מעצר עד השעה 11:00 היום, והדיון היה אמור להתחיל למעשה בשעה 09:30 בבוקר והתעכב אך בשל אי התייצבות והמתנה לדיון במעמדו, לא ניתן לומר כי המעצר אינו חוקי, ועל כן מתבקש הסנגור להמשיך בטיעוניו לגופו של עניין.
<#8#>
ניתנה והודעה היום י"ח סיון תשע"ב, 08/06/2012 במעמד הנוכחים.
החלטה
בקשה לעיון חוזר וחילוט ערבויות שהוגשה בפניי בעניינו של המשיב, זאת לאחר טענה כי הפר את תנאי שחרורו בגין עבירות קודמות של חבלה במזיד לרכב, הצתה, היזק לרכוש בזדון וניסיון לתקיפה, אשר יוחסו לו בהליך נפרד.
אציין כי התיק העיקרי מתנהל בפניי ובמסגרתו שונו מעת לעת תנאי שחרורו ולאחר שהודה הנאשם במיוחס לו, שונו ביום 9.5.12 שוב תנאי שחרורו על ידי, זאת עד לשמיעת הטיעונים לעונש הקבועים לחודש הבא ובוטל מעצר הבית בו היה נתון, ותחתיו הושת על המשיב מעצר בית יישובי.
עניינה של הבקשה לפניי הינה הפרת תנאי השחרור באופן שנטען שהמשיב הפר את התנאים האמורים, יצר קשר עם המתלוננת, הטרידה, ופגע בשלומה ובביטחונה האישי וכן ניסה לברוח ממעצר חוקי.
ביום 6.6.12 נעצר המשיב בבית משפט השלום באילת ומעצרו הוארך ביום 7.6.12 עד השעה 16:00. בעקבות בקשה של נציג המשטרה לעכב את ביצוע השחרור עד היום בשעה 11:00 לצורך הגשת ערר, הורה בית משפט השלום כמבוקש, תוך שציווה על המשטרה להודיע עד השעה 20:30 באותו מועד אם יוגש ערר.
בעקבות האמור הודיעה המשטרה כי לאחר התייעצות עם פמ"ד, יוגש ערר, ובהמשך הוגשה הבוקר בקשה לעיון חוזר וחילוט הערבויות (ולא ערר) היא הבקשה שבפניי.
בעניין זה התנהל דיון בבית משפט שלום באילת הבוקר, ובעקבותיו ניתנה החלטת כב' ס' הנשיא השו]ט י' עדן, אשר ראה את השתלשלות האירועים בחומרה, שכן סבור היה שהחלטת בית המשפט בדבר עיכוב הביצוע נבעה מהיותו צופה פני הגשת ערר, ומשלא הוגש ערר סבור היה בית המשפט קמא כי מעצרו של המשיב אינו כדין, ובו נשללה חירותו על סמך הודעה שבסופו של דבר האמור בה לא מולא.
במסגרת הדיון בבקשת המדינה, הובא המשיב בפניי הבוקר בשעה 10:00 ואף נציגת המדינה הייתה נוכחת בדיון. מאז אותה שעה ועד לתחילתו של דיון זה בשעה 14:00 נעשה מאמץ אינטנסיבי ביותר לאתר את סנגורו של המשיב, לרבות פניות לסנגור התורן ולסנגוריה הציבורית. למעשה, אף הסנגור המייצג את המשיב בדיון זה נמצא כאן בשל דיון אחר אליו הוזמן והוא איננו סנגורו הקבוע של המשיב.
החלטתו של ס' הנשיא בבית המשפט השלום באילת הובאה לידיעתי ולידיעת הצדדים מיד בפתיחת הדיון, והם אף התייחסו אליה.
ב"כ המדינה הסבירה כי הודעת נציג המשטרה לפיה יוגש ערר ובפועל הוגשה בקשה לעיון חוזר, נבעה, מתוך טעות ואי הבנה שבין פמ"ד לבין התביעות. בעוד שהתביעות הודיעו לבית המשפט כי הוחלט להגיש ערר, לא דייקו הם בהודעה שכן נאמר שהכוונה היא להגיש בקשה לעיון חוזר. החומר הראייתי הועבר לפרקליטה המטפלת לאחר השעה 24:00, ובעקבותיו הוגשה הבקשה.
אין ספק כי המדובר בתקלה שלא הייתה אמורה לקרות. בעניין זה, צדק בית המשפט קמא שהפנה בסוף החלטתו את השתלשלות העניינים לבחינת הגורמים האחראים לבחינתם ולמניעת הישנותם. גם העובדה כי מבחינתו של בית משפט השלום היה אמור המשיב להיות משוחרר בשעה 11:00 נכונה לכשעצמה, ככל שנוגעים ההליכים לתיק שבפניו. אלא שהדיון בפני מתמקד בבקשה נפרדת של המדינה, לעיון חוזר, ועל כן השיקולים בה, עצמאיים ואינם כפופים בהכרח לשיקולי בית משפט השלום בהליך שבפניו.
נראה לי כי השאלה העומדת לפתחי הינה, האם מצדיקה התקלה נשוא הנדון את שחרורו של המשיב, והאם, כפי שאכן ציינה ב"כ המדינה, שקולה מסוכנות האינטרס הציבורי, ככל שיימצא כזה, כנגד הטעות האמורה, תוך שהציבור הוא זה שצריך לשלם את מחיר טעות הגורמים המטפלים? סבורני שהתשובה לכך במישור העקרוני, שלילית.
לצורך קבלת החלטתי לגופו של עניין, ביקשתי וקיבלתי לעיוני את חומר הראיות הרלוונטי, וזאת בהתאם לסמכותי לפי סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, ולפיו "שופט הדן בעניינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור רשאי... אם התגבשה עילת מעצר, לעוצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע".